הגדרת פטור נטרי כדנטרי אינשי. וסתירה ברשב"א בשיטת רבה בדף צג
א.
הרמב"ן בדף מב בב"מ מניח יסוד בדין ש"ש שחיובו לשמור, לפי הרמב"ן, אינו מוגדר בגדר "עד אונס כעין גניבה ואבידה" כמו הרבה ראשונים מגדירים. אלא, חיובו הוא לישב ולשמר על החפץ בגופו ממש. נוכחי. ואז, אפילו הוא נעל בפני הפקדון כדי שיכול לעמוד מפני כל רוח, ונגנב באונס גמור, הש"ש חייב לשלם בגלל שלא ישב ומשמר בגופו ממש.
הרמב"ן אח"כ שואל -אם שייך לומר שאפילו כשהש"ש עצמו נאנס בגופו באונס חולי או שינה שמונעתו מלשמור בגופו- אם זה גם חייב או לאו?
הוא מכריע שאונס כזה פטור. כי "אם כן, מצינו ש"ש חייב באונסין. אלא וודאי מודינא באונסין כגון אלו שהוא פטור. למה זה דומה? שבאו עליו ליסטים ונשבה, ואח"כ בא גנב וגנבה, שבוודאי פטור שהוא בכלל אונסין-מאחר שהוא אינו יכול לשמור ולהציל." עכ"ל.
אז לכאורה רואים בשיטת הרמב"ן שלש גדרי אונס גמור. אונס באופן שהחפץ שמור בגופו, שהוא פטור. אונס באופן שהאונס מונע שמירה בגופו בכלל, שגם הוא פטור. ואונס גמור בשמירה מעולה מאוד אבל אופן שהש"ש לא היה יושב ומשמר בגופו כשהיה ויכול.
(יש לעיין אם הרמב"ן נותן פטור בזה ע"י אומדנא דאילו היה שם ולא היה יכול להציל. עיין בציטוט מהירושלמי בהרמב"ן כאן. נראה לי שהרושלמי שולל פטור על ש"ש מחמת אומדנא כי חיובו לישב ולשמור לא מילא בכלל.)
אבל צריך להסבר מה החילוק בין אונס גמור בשמירה בלי אונס הגוף, ש"ש חייב, ובין אונס גמור עם אונס הגוף, ש"ש פטור. בין כך ובין כך הוא לא ביצע חיובו לישב ולשמר בגופו.
אולי יש לחלק ע"פ דברי הרמב"ן עצמו כשתירץ קושיא אחרת על עצמו בענין פטור זה של אונס הגוף.
עיקר ראיה של הרמב"ן נגד החולקים עליו (שאמרו שיש פטור אונס גניבה בש"ש ששמר שמירה מעולה נגד כל רוח שבעולם) היה שכל הסוגיות בש"ס טרחו למצוא אופן של טוען טענת גנב בתוך דין ש"ש ולא מצאו אלא אופן אחד בלבד--ליסטים מזויין-- ודווקא אליבא דמ"ד שליסטים מזויין גנב הוא ולא גזלן. שואל הרמב"ן על אלו שחולקו, אם יש פטור אונס בגניבה לש"ש, אז אין מקום לש"ס לדחוק ולתפוס אופן זו על צד אחד בלבד. יש אופנים הרבה ברווח לכו"ע ע"י גניבה באונס!
אלא יש מכאן ראיה שחיובי ש"ש הוא לישב ולשמור בגופו עד שבא ליסטים מזויין דווקא ששודדים החפץ ממנו בעל כרחו בתוך מילוי תפקידו לשמור בגופו ממש.
אבל עכשיו, בפטור חדש הזה של הרמב"ן של אונס הגוף, הדרא קושיותיו לדוכתי מסוגיות הש"ס שטרח לחפס אופן של טוטע"ג. יש אופן אליבא דכו"ע של מקרה אונס הגוף ונגנב אח"כ!
כך שאל הרמב"ן על עצמו.
הוא נתן ב' תירוצים על זה:
א) אונס בגופו לא כל כך שכיח כמו סתם אונס בגניבה
ב) באונס הגוף, הטענה לפטור מתשלומים אינו מחמת אירוע של אונס, אלא שטוען שביסוד לא נעשיתי שומר על החפץ באותו שעה. הוא לאו שומר בכלל. וטענה זו אינו נחשב טוען "טענת גנב" כדי להיפך אותו לדין גנב לחייבו בכפל. ה"טענת גנב" הוא שצריך להיות הפוטר בתשלומין, אבל הטענה כאן באונס הגוף הוא טענה אחרת, שהוא מופקע מיהיות שומר עם דיני וחיובי שמירה בכלל.
אפשר שזהו החילוק בין שני הדיני אונס גמור הנ"ל. הש"ש הוא בעצם חייב על כל אונס גמור עד שהוא יושב ומשמר בגופו ממש. אבל אונס הגוף אינו פטור בתוך דיני שמירה, אלא מפקיע כל דין שומר מעליו לגמרי.
ב.
הרשב"א מביא כל זה בחידושיו בשם הרמב"ן, וחולק על הפטור אונס הגוף שלו. הוא מעיר שאונס הגוף של שינה הוא ודאי שכיחא ואם הוא באמת פטור ע"פ הרמב"ן, אז יש אופן ברור של טוטע"ג בש"ש בלי פקפוק. גם ממשמעות הסוגיא בדף צג משמע שהסוברין כנגד רבה ומחייבין ש"ש נטירותא יתירא החיוב כולל אונס שינה -"גנא בעדנא דגנו אינשי"-שהוא אונס הגוף.
הרשב"א בדף מב מסיים בלשון "שמא" שכל פטור אונס של ש"ש הוא דווקא באונס שאירע לגוף החפץ בשעה שהש"ש יושב ומשמר. אבל אונס בגוף השומר שמונע אותו מלישמור אינו בכלל דוגמאות האונסין המפורשין בדיני שואל --מת, או נשבר, או נשבה. ומסתבר שרק אונסין בדוגמאות אלו יש לפטור בש"ש ותו לא. לקמן בדף צג' הוא מביא שיטה זו כעיקר הדין.
ג.
עיין בחידושי הרמב"ן ורשב"א בדף צג. שם בסוגיא יש מחלוקת אמוראים על פטור "נטר כדנטרי אינשי" לגבי ש"ש. רבה סובר שיש פטור כזה לש"ש. הרמב"ן ורשב"א דחקו עצמם לפרש שגם רבה מסכים להיסוד מדף מב שעיקר חיוב ש"ש הוא לישב ולשמר בגופו ממש, ושמירה מעולה שיכול לעמוד מפני כל רוח עדיין חייב. אלא, שרבה סובר כי החיוב על גופו לשמור מוגבל להגדרה של "נטר כדנטרי אינשי".
לכאורא הם חלקו על רש"י שמגדיר הפטור זה בגדר של "אונס", כי להם, אין פטור אונס בעולם כל זמן שיכול לשב ולשמור. והרשב"א גם שולל הפטור של אונס הגוף מדין ש"ש.
אז מה הגדר של פטור זו בתוך שיטות אילו?
נחזור על אופן הנ"ל ברמב"ן בענין אונס הגוף להסביר פטור זו ברשב"א.
הרשב"א מרגיש קושיא גדולה על ההשתדלות לגייס רבה להסכים להחיוב על ש"ש לישב ולשמר. כי כמו שכתבנו לעיל, עיקר הראיה שיש חיוב כזה ואין פטור גניבה באונס הוא שהש"ס חיפס למצוא אופן של טוען טענת גנב בתוך דיני ש"ש, ולא מצאו אלא טענת ליסטים מזיין ודווקא אליבא דמ"ד שגנב הוא ולא גזלן.
אבל עכשיו, בתוך שיטת רבה שיש פטור "נטר כדנטרי אינשי", יש אופנים של טענת גנב ברווח לכו"ע בדיני ש"ש!
כל זמן שיש גניבה בעדנא דעל אינשי או דגנו אינשי, יש טענת גניבה שפוטרת!
אז הרשב"א כאן מביא התרץ ה(ב) של הרמב"ן בדף מב בענין קושיא זו אונס הגוף לתרץ עצמו בשיטת רבה. וז"ל:
"וי"ל דלא חייבה תורה טוען טענת גנב אלא בשומרים. וזה טוען שנגנבה בזמן שהיה ישן ולא היה שומר באותה שעה. שלא קיבל עליו שמירה בשעה שדרך בני אדם לישון וליכנס לעיר."
אפשר שזהו עצם הגדר של פטור "נטר כדנטרי אינשי" אליבא שיטות אלו, לעומת גדר של רש"י שהוא סתם "אונס".
ד.
אבל עיין בחידושי הרשב"א בב"ק בפרק הכונס דף נז' שנראה שחוזר מתירוץ זה ברבה. כי שם הוא מביא הראיות שש"ש חייב לישב ולשמר בגופו דווקא כנ"ל בפרק המפקיד ובפרק הפועלים, ואח"כ מעיר שרבה לא מקשי לר' יוסף מהני דמקשי אביי מדין טוען טענת גנב בשומר אבידה אם הוא ש"ש. כי באמת לפי רבה, יש לש"ש הרבה אופנים לטעון טענת גנב-- כדנטר רק כדנטרי אינשי. וא"כ אין מקום להקשות איפוא יש דין טוטע"ג בשומר אבידה אליבא דר' יוסף.
אז הדרא קושיית הרשב"א לדוכתי- למה יש הנחה שרבה יכול להסכים לשיטה זו שעיקר חיוב ש"ש הוא לישב ולשמר בגופו? כל עיקר הראיות נסתר ע"י פטור של "נטר כדנטרי אינשי".
צ"ע.
יש אולי להסביר סיבת החזרה ברשב"א בסברת רבה. הקושיא הוא-למה התירוץ הנ"ל של "שלא קיבל עליו שמירה בשעה שדרך בני אדם לישון וליכנס לעיר." פתאום עדיין לא מצא חן בעניו להשתמש בזה כאן בב"ק לקיים קושית אביי על ר' יוסף גם אליבא דרבה?
הראש ישיבה מעיר שבסוגיא הנ"ל בדף צג', רבה מביא שני אופנים של פטור כדנטרי אינשי.
1) שעה שלימה שהשומר עוזב התפקיד של שמירה לגמרי-- כמו דעולה לעיר או הולך לישון
2) עוצמה של שמירה וטירחה יתירה בשעה שהוא בתוך תפקיד כללי של שמירה-- גם שם רבה סובר שיש פטור כדנטרי אינשי.
אז נראה לכאורה שאין לומר שהפטור של רבה הוא שהש"ש מופקע לגמרי מדין שומר בשעות אלו שרק נטר כדנטרי אינשי. הוא עדיין נקרא שומר אלא שלא קיבל על עצמו נטירותא יתירא מעל מה שהבעלים עושים בשלהם.
חילוק זה בין הדוגמאות גם משמע בדברי הרמב"ן לקמן בסוגיא ברב פפא שאמר שש"ש חייב לעבורי חדא חדא. הרמב"ן גם מסביר שם שעצם הגדרה של פטור "נטר כדנטרי אינשי" הוא שהש"ח לא קיבל על עצמו לשמור יותר מדנטרי אינשי,ואעפ"כ הוא חייב בשמירת נזקין של הבהמה שנפקד אצלו. אז רואים שבמצב זה, הוא עדיין נקרא שומר על הפקדון ולא מופקע לגמרי.
ולכן צ"ע גדול על הרמב"ן איך הוא כל כך בטוח שרבה גם מסכים לחיוב על ש"ש לחשב ולשמר ואינו פטור בשמירה מעולה.
ה.
יש נפקא מינא אם אומרים שהפטור נטרי כדנטרי אינשי הוא הפקעה גמורה מדין שומר או רק מיעוט בחיובים לשמור. חוץ מדין טוען טענת גנב, יש נ"מ אם השומר חינם במצב של פטור נטרי כדנטרי אינשי יהיה חייב בשמירת הנזקין של הבהמה. למרות שבשמירת הפקדון הוא רק חייב לשמור עד שהבעלים רגילים לשמור בשלהם, הבעלים עצמם הם חייבים לעבורי חדא חדא כדי שבהמותיהם לא יזיקו אחרים, אע"פ שהם לא היו עושים זאת בשביל שמירת גופן של הבהמות עצמן. אז ע"י הדין "ארבע נכנסו תחת הבעלים", בדרך כלל השומר חייב על שמירת נזקין יחד עם שמירת פקדון שתחת רשותו.
אז בשעות שיש פטור נטרי כדנטרי אינשי, האם יש חיוב שמירת נזקין על שומר חינם?
זה תלוי בחקירה הנ"ל.
והרמב"ן שם משמע שש"ח עדיין חייב בשמירת נזקין על הבהמה, אפילו בשעה שלא קיבל עליו לטרוח יותר מהבעלים לשמור בשלהם. הריטב"א-אע"פ שמביא שיטת הרמב"ן לישב הסתירה בין סוגית שמירת פקדון לסוגית שמירת נזקין, דבריו משמע להיפך --שהש"ח יש לו קולא שהוא פטור מכל חיוב לעבורי חדא חדא ורק הבעלים נשארים בחיוב על בשמירת נזקין. הם לא נכנסו תחת הבעלים בשעות אלו. וז"ל: "אלא דבש"ח בלחוד הוא שהקילו בשמירתו שלא לחייבו, כיוון דנטר כדנטרי אינשי. ותדע, דהא על בעידנא דעיילי אינשי פטור בש"ח לדברי הכל, ואילו יצא באותה שעה שורו והזיק, חייב עליו ודאי." נראה שבסוף, ביצא שורו, הריטב"א מדבר בחיוב על הבעלים דווקא ולא הש"ח שאמר שהקילו עליו.
ויש להעיר שהריטב"א מתרץ בשביל שיטת רבה למצוא איזה נפ"מ בין חיובי ש"ח וחיובי ש"ש. וסבר שש"ש מחויב לישב ולשמר דווקא, כמו הרמב"ן ורשב"א הנ"ל בדף צג'.
אפשר שיש כאן מחלוקת רמב"ן וריטבא בנקודה הזו בהגדרה של פטור נטר כדנטרי אינשי. והרשב"א כאן בב"מ סבר כמו הריטב"א ובב"ק חזר וסבר כמו הרמב"ן.
