חבורה בענין שיטת חכמים במי ששינה ממטבע שטבעו חכמים
א.
יש מחלוקת חכמים ורבי מאיר באם שליח להולכה בא ממדה"י ונותן גט לאשה ולא אמר בפני נכתב ובפני נחתם.
רבי מאיר פוסק יוציא והולד ממזר וחכמים אומרים שאין הולד ממזר
"כיצד יעשה? יטלנה הימנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמרו לה בפנ"נ ובפנ"נ."
החכמים חלקו על רבי מאיר ולא עשו הולד לממזר בשום אופן של גט פסול מדבריהם.
אינו ברור מהברייתא אם ה"כיצד יעשה" הוא רק לפי חכמים או אפילו לרבי מאיר. ואת"ל אפילו לרבי מאיר, יש לדון אם זה מכשיר המעשה גירושין למפרע-- ומכשיר הולדות מהנישואין השני וגם לא תצא, או זה מועיל לגרשה רק מכאן ולהבא- כדי להינשא לאחר- אבל אם נשאה לאחר לפני כן, היא היתה אשת איש גמור מדרבנן בשעת נישואין השני, ויש דין תצא מזה ומזה והולד ממזר בכל זאת לפי רבי מאיר.
אבל אם נתקיים הגט בחותמיו, דברי הריטב"א הוא: "זה פשוט לכ"ע אע"פ שלא אמר בפ"נ ובפ"נ הולד כשר ולא תצא—שהרי נתברר למפרע שהיא היתה מגורשת בגט כשר." ונמצא שאין הולד ממזר אפילו לשיטת ר"מ.
ואח"כ הריטב"א מביא בשם רבו שה"כיצד יעשה" מועיל לכ"ע.
אלא הוא מועיל רק לאשה עצמה שלא תצא מבעל השני, "אבל הולד לרבי מאיר לעולם ממזר כיון ששינה ממטבע חכמים".
חילוק הזה טעון הסבר. למה קיום של השליח של בפני נו"נ מועיל למפרע רק לאשה ולא לולדות? מה הבנה יש בזה? וגם תמוה שקיום הגט בחותמיו ע"י עדים המכירים תחימות מועיל למפרע לגמרי לשניהם-מה נשתנה קיום זה מקיום זה?
העירוני שיש שני דינים של "למפרע" 1) שעל פי דין, המצב שהוא עכשיו הוא כאילו היה קיים גם בעבר.
2) המצב שהיה בעבר, על פי דין לא היה קיים בכלל.
ההבדל בין שניהם הוא אם אומרים שדבר נעשה או אירע במציאות בעבר או לא נעשה.
לפי דרך 1), כל דבר שקרה במציאות בעבר עדיין במציאות. אבל למפריע אומרים שלא נעשה באופן של איסור. אז בנידון דידן היה נולד ממזר בעבר במציאות-- אבל לא באופן של איסור. ויוצא שיש כאן ממזירים אבל אין עליה חיוב לצאת!
לפי דרך 2) אפילו מה שקרה במציאות הוא כאילו לא היה. ובנידון דידן אין הולד ממזר למפריע.
ויש להסביר ע"פ ראשונים שבקיום הגט ע"י חותמיו-אין מקום בכלל לתקנת חכמים לחול על שליח לקיימו. הנוסח של בפני נו"נ הוא נוסח של תקנה לשליח לומר המילים האילו אך ורק במקום שאין קיום שטרות כדין ע"י עדים.
ולכן, במקום שיש קיום הגט ע"י עדים מכירים בחותמות-אין כאן שום שינוי ממטבע שטבעו חכמים. כי אין כאן מקום של תקנת חכמים מלכתחילה.
והריטב"א עצמו שם חולק על כל הנ"ל ומסיק שבין לרבי מאיר ובין לרבנן אם נישאת לאחר לפני ה"כיצד יעשה" הדין הוא תצא לעולם, והתקנה של "כיצד יעשה" אינו אלא מכאן ולהבא לתת רשות להינשא לאחר לכו"ע. ומסביר שאפילו לרבנן הדין הוא תצא "כיון שנישאת שלא כדין, קנסינן לה ותצא." אבל לא כזרו על הולדות לעשותם ממזירם ע"י תקנתם בשום אופן.
יש עוד שיטה בפירושו של הר"ן על הרי"ף שה"כיצד יעשה" הוא מועיל רק לרבנן להתיר לאשה שלא תצא אחרי נישאתה לשני שלא כדין. אבל להכשר של הולד "אינו שצריך שיטלנו ממנה. דכל שהוא מעיד אפילו לאחר נתינה דבפני נכתב, אין חוששין לו. דלית להוא כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר.
"ולבי מאיר נמי הכי קתני "כיצד יעשה" קודם נישואין. אבל אחר נישואין ליכא תקנתא דמסתברא דכיון דהולד ממזר, תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה."
מה הדין לחכמים אם הלך השליח ולא תיקן הנתינה בכלל? התוס' והרא"ש סובר שהדין הוא תצא. הרא"ש מוסיף הסבר שבזה מודה חכמים לרבי מאיר.
ב.
יש כמה צדדים של הסבר בין לשיטת חכמים ובין לשיטת רבי מאיר כפי השיטות ראשונים.
לחכמים:
יש לחקור אם מחלוקת בין חכמים ורבי מאיר הוא כפשוטו—שרק אם המשנה ממטבע הוא תצא והולד ממזר או תצא ואין הולד ממזר—כי המחלוקת הוא רק בה"קיצונות" של רבי מאיר לעשות פסול בולדות. אבל חכמים מסכימים להמושג של "כל המשנה ממטבע" באופן כללי שהוא דבר חמור שקונסין עליו.
או, אין לחכמים המושג הזה של "כל המשנה" בכלל.
לכאורה יש להכריע בשלשה אופנים:
1) אם אין לחכמים שום דין של תצא אפילו אם לא יתקן הנתינה. זה מכריע שאין לחכמים המושג של "כל המשנה"
2) אם ה"כיצד יעשה" קאי רק על חכמים לתקן הנתינה למפרע לגמרי כמו קיום בחותמיו אבל לרבי מאיר הולדות עדיין ממזירים לעולם עד קיום הגט בחותמיו. זה יכריע שאין לחכמים המושג של "כל המשנה"
3) אם ה"כיצד יעשה מועיל לכו"ע רק מכאן ולהבא להתירו לינשא לשלישי אבל לכו"ע תצא והמחלוקת הוא אם גם הולד ממזר או לאו. זה מכריע שיש לחכמים מושג של "כל המשנה"
לא ברור אם עצם הדין של תצא בלי תקנת הנתינה הוא קנס על האשה וזה כבר ראיה שיש לחכמים המושג של "כל המשנה"? או זה רק הרחקה מחשש איסור אשת איש מחמת לידת הספק מדרבנן על עצם הכשר של הגט.
עיין ברמב"ם שפוסק שבכל גט פסול דרבנן, הדין הוא לא תצא והולד כשר.
משמע שאין לחכמים שום מושג של "כל המשנה".
עיין ברשב"א:
1) "כיצד יעשה" קאי רק אליבא דחכמים כי אין להם שום דין של כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים—לכן יכול לתקן הנתינה למפרע לגמרי כשיטלנו ממנה ויחזור ויתננה לה ויאמר בפנ"נ ובפנ"נ --ויועיל כמו קיום בחותמיו ממש.
הסבר זה יוצא משמעות בדברי הרשב"א: "כלומר כיון שעדיין יכול לתקן דיבורו ולחזור ולומר לה, [כי השליח עדיין בפנינו ולא הלך ולא מת] ורבנן הוא דאצריך כדי לבטל ערעורו של בעל, דמדאורייתא גט מעליא הוא, דלמזוייף לא חיישינן אמאי הולד ממזר?" ולפי חכמים, אם השליח לא קיים התקנה, הוא רק מניעה לינשא או קנס לצאת- כי באמת נשא לאחר לפני בירור הכשר על הגט והוא שלא כדין. אבל אין זה מדין כל המשנה ממטבע.
2) "כיצד יעשה" קאי לכו"ע להתירו לינשא לאחר (תוס' והריטב"א), או לכו"ע שלא תצא מבעל השני, ולרבי מאיר גם להכשיר הולד למפריע (הצד שני של הרשב"א) או רק לחכמים שלא תצא מבעל השני (תוס'). אבל אם לא יעשה שום תקנה, כו"ע לא פליגי שתצא מבעל השני (לפחות) כי יש קנס על מי שמשנה ממטבע שטבעו חכמים אפילו לשיטת חכמים.
המקור שיש לחכמים דין כל המשנה ורק חולקים על רבי מאיר אם הולד ממזר מחמת המשנה ממטבע-- מפורש בלשון הרא"ש בסימן ה': "אבל אם שינה מודו רבנן דתצא אם לא יחזיר ויתקן מה ששינה."
הר"ן מחדש שגם לחכמים יהיה דין פסול ממזרות על הולדות אם אין קיום בכלל--אפילו לחכמים. ולכאורה הוא מחמת לידת הספק מדרבנן על הכשר של הגט בלי קיום-- ולא מחמת שינה ממטבע—כי על קנס זה חולקים חכמים על רבי מאיר.
