In this
paper I would like to establish the proposition that the institution of
marriage in Judaism is not an acquisition of the woman’s physical body to the
husband to the extent that she is considered the husband’s personal property. However,
I will not attempt to define what the Jewish institution of marriage is.
There
are available instances in Jewish law where someone can own the body of another
human being. This paper will assert that we can use this instance to compare
and contrast the status of a married woman. That instance is the status of a
non-Jewish slave[1].
The
non-Jewish slave is considered the personal property of the owner in Jewish
law, to the extent that the owner can physically assault his slave to get him
to work[2]. He
can be bought and sold. Therefore it will be instructive to see the methods of
buying and selling a non-Jewish slave and the methods of acquiring a wife (and
how she must be treated), in order to determine if a married woman shares this
status.
The
argument being made by this paper is that if we find that 1) a non-Jewish slave
is acquired in ways that are specific to acquiring personal property, and 2) a
woman cannot become married to her husband through those same means, this
definitively shows that a woman is not the personal property of her husband.
The
methods by which one acquires personal property in Jewish law are: kesef,
shtar, chazaka, and chalipin[3]. (A
separate set of methods for acquiring “movable property” are not a part of this
discussion.) A description of all of these methods are beyond the scope of this
paper. However, we will focus on the latter two because they are the ones which
are also used for acquiring non-Jewish slaves[4] --
but cannot be used for acquiring a wife[5].
(We
will use the term “acquiring” in the context of marriage only because there is
no better equivalent in English for the Hebrew term “kinyan”. “Kinyan” is a
term used to describe the act of changing the status of an object/person.
Often, it is used in the context of changing the ownership status of an object.
But this is not its exclusive use[6]. Thus,
the all-encompassing meaning of “kinyan” is effecting a change of status—legal
or ritual.)
The method of “Chazaka” is ostensibly
designed to demonstrate through an activity that the buyer is now the new owner
of the property being acquired. This is the conventional understanding of the
underlying mechanics behind the various actions one performs in order to effect
a “kinyan chazaka”[7].
The
method of kinyan chazaka for real estate is to do work on a field or building
which makes a physical change in the property[8].
(There is some dispute if merely using the property and reaping its benefits is
also valid[9].) For
a non-Jewish slave, this method of chazaka is acknowledged as effective. It entails
having the slave perform a service for the new master which indicates
subservience to the master. E.g. carrying his master’s personal effects behind
the master as he goes to the bathhouse to bathe, or otherwise being his
personal attendant to take care of his physical needs[10].
(Kiddushin daf 22b)
No less
than three medieval commentators[11]
apparently basing themselves on a statement of the Talmud[12] make
the point that a woman cannot be acquired to become a wife through the method
of “chazaka”. Why not? Because her physical body is not being acquired as is
the case with a slave. The method of “chazaka” can only be employed when the
object’s physical dimension is being owned by the person making the “kinyan
chazaka” and this is why it can only be used for acquiring real estate and
slaves -- but not wives.
We
maintain that this definitively illustrates that the body of a woman is not
acquired through the act of marriage.
Another
line of definitive evidence comes from the sugya in Meseches Gittin 9 about the
need to verifying the signatures of a Jewish bill of divorce (Get) before it
can be acted upon to allow the woman to remarry.
The medieval commentators point (See source texts below) out a possible
comparison of verifying a bill of divorce to the procedure of verifying the
signatures on any document awarding monetary rights to the holder of the
document. But they conclude that the comparison is not appropriate. This is
because the court needs to verify the signatures before awarding the monetary
rights to the holder of the document as a simple matter of fairness. We cannot
let someone just walk in court with a document and grant him rights to
someone’s property until we verify that the document is valid! The court has an
obligation to grant the property owner a certain amount of protection of his
property against possible fraud.
However,
when it comes to the need to verify the signatures on a bill of divorce (get),
the rationale is totally inappropriate, say the commentators. We can understand
the courts prerogative to set up obstacles in processing a document in order
protect someone from having his property taken away from him. But in a
husband-wife relationship, the wife is not the property of the husband which
requires his being protected from his wife being “taken from him” illegally. A
man’s wife is not “his” where he has rights to keep her as his wife that need
to be protected in the same sense that a man’s property is “his” and his rights
to maintain his ownership should be protected.
Primary source texts:
תלמוד בבלי מסכת קידושין פרק א - האשה נקנית [דף
ו עמוד א]
וכן בגירושין, נתן לה גיטה ואמר לה הרי את משולחת,
הרי את מגורשת הרי את מותרת לכל אדם - הרי היא מגורשת. פשיטא, נתן לה גיטה, ואמר
לה לאשתו הרי את בת חורין - [דף ו עמוד ב] לא אמר ולא כלום, אמר לה לשפחתו הרי
את מותרת לכל אדם - לא אמר ולא כלום; אמר לה לאשתו הרי את לעצמך, מהו? מי אמרינן למלאכה
קאמר לה, או דילמא לגמרי קאמר לה? א"ל רבינא לרב אשי, ת"ש: דתניא, גופו של
גט שחרור: הרי אתה בן חורין, הרי אתה לעצמך; השתא ומה עבד כנעני דקני ליה גופיה, כי
א"ל הרי אתה לעצמך - לגמרי קא"ל, אשה דלא קני ליה גופה לא כ"ש.
תוספות מסכת קידושין פרק א - [דף ו עמוד ב]
אשה דלא קני ליה גופה לכ"ש - אף על גב דגבי
הרי את בת חורין לא מהני מק"ו היינו משום דלא שייך חירות באשה ולא עביד
ק"ו אלא מלשונות דשייכי הכא והכא.
תוספות מסכת קידושין פרק א - [דף ג עמוד א]
ד"ה ואשה בפחות מש"פ לא מקניא נפשה
והמקשה שהקשה תחילה ואימא ה''נ בשטר
וחזקה לא הקשה דהא פשיטא דלא גמרינן קיחה לעשות אשה ככל עניני שדה ולהכי
מבעיא לן לקמן בשטר מנלן דלא גמרינן משדה אלא לכסף דוקא דכתיב ביה קיחה
חידושי הרמב"ן מסכת קידושין פרק א – דף ג
עמוד א
למעוטי חליפין סד"א וכו'. ק"ל אלא מעתה
תקנה אשה בחזקה דומיא דשדה, והא לא קשיא דאיכא למימר כיון שאין גופה קנוי לא שייכא
בה חזקה,
חידושי הרשב"א מסכת קידושין דף ג עמוד א
ובתירוץ זה עלה לנו תירוץ גם למה שמקשים עוד למאי
דאמרינן ואימא ה"נ א"כ ליקני אשה בחזקה דומיא דשדה, ויש מתרצים בקושיא זו
דכיון שאין גופה קנוי לא שייכא בה חזקה, וקשיא לי דהא עבד כנעני עד שלא טבל
אין גופו קנוי ולא קני ליה אלא למעשה ידיו ואפ"ה נקנה בחזקה, ושמא מכיון שע"י
חזקה זו אפשר לבא לידי קנין הגוף שאם הטבילו לשם עבדות גופו קנוי לו חזקה נמי שייכא
ביה משא"כ באשה דלעולם אין גופה קנוי לו.
חידושי הרשב"א מסכת קידושין דף ו עמוד ב
אילימא דאוזפה ארבעה בחמשה ריבית מעליא היא. ואסיקנא
דארווח לה זימנא, ואיכא למידק מ"ש ד' בה' דקא יהב לה האי טופיינא בקדושיה ומ"ש
כי ארוח לה זימנא בקדושיה הכא והכא אתתא הויא ליה ברבית מלותו אטו מאן דארווח
זימנא ושקיל דינר מי שרי, וי"ל כיון דגופה ממש לא קני ליה לא הוי רבית אלא
שאסור משום הערמת רבית אבל כי קצץ ד' בחמשה ובדמי ההוא דינר של רבית קא שקיל לה
הוי רבית מעליא, דהו"ל כמאן דשקיל פחות משו"פ בדמי ההוא דינר ורבית מעליא
הוא דהא אחשביה איהו בדינר (עי' ב"מ ס"ה א'), כך תירץ הראב"ד.
חידושי הריטב"א מסכת קידושין דף ו עמוד ב
וכי תימא אם כן רבית קצוצה הוא ואגר נטר ליה גמורה
שהרי נקנית לו מפני שהרויח לה מעות המלוה, ואיכא למימר דאגר נטר ליה לא מיתסר אלא בשנותן
הלוה למלוה ממון וזו אינה נותנת לו ממון, ואם מפני שמקנה לו עצמה הרי הוא קונה אדון
לעצמו, אלא משום דמחזי לעלמא כרבית אסור לעשות כן מפני הערמת רבית.
חידושי הריטב"א מסכת קידושין פרק א - דף ב
עמוד א
והשתא דאתינן להכי דעבד כנעני נקנה בשוה כסף והוא
הדין לשפחה כנענית דחד דינא אית להו, הדר ילפינן משפחה כנענית לקדושי אשה בגזירה שוה
דלה לה, מיהו לא אלימא האי גזירה שוה למיגמר מינה חזקה לקדושי אשה משום דלא שייכא
חזקה אלא בדבר שגופו קנוי,
חידושי הריטב"א מסכת קידושין פרק א - דף ג
עמוד א
אבל מעולם לא הקשנו אשה לשדה, ותו אם לשדה באנו
לדמותה נימא דתקני אשה בחזקה דומיא דשדה, מיהו הא איכא למידחי דחזקה לא שייכא
בדבר שאין גופו קנוי כדכתיבנא לעיל (ב' א' ד"ה ואחרים),
הר"ן על הרי"ף מסכת קידושין פרק א – דף
ח עמוד ב
דקי"ל אין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה
בלא בעלה. הכא לא צריכינן לקנין אשה כלל אלא משום דדינא הכי נקיטינן לה בגמ' גבי [דף
ח עמוד ב] עבד ומיהו לאו למימרא דליהוי אשה כעבד דאילו עבד נתן לו רבו או
אחר מתנה לא קנה כלל ואילו אשה נתן לה בעלה קנתה ואין הבעל אוכל פירות [כדאיתא
בפ' חזקת הבתים [דף נא ב] נתן לה אחר קנתה והבעל אוכל פירות] והכי איתא בירושלמי בפ'
מציאת אשה [הלכה א] ואף על גב דעבד לר"מ יד עבד כיד רבו וזכתה אשה זכה בעלה מודה
שאין לו עליה אלא אכילת פירות ואמרינן נמי בירושלמי בפרק הכותב [הלכה א] אילו אחר שכתב
לה יש לו אכילת פירות הוא כתב לה לא כ"ש אלמא אחר שנתן לה מתנה אין לו לבעל אלא
אכילת פירות בלבד... הלכך ודאי עבד ואשה לא שוו אלא להכי בלחוד מדמי להו דכי
היכי דנותן מתנה לעבד זכה בו רבו ה"נ נותן מתנה לאשה ישנו לבעלה זכות באותה מתנה:
חידושי הרמב"ן מסכת גיטין דף ט עמוד א
אבל זו אינה דומה למשנתנו שאין אשה זו ממונו
של בעל אלא ברשות עצמה היא להנשא, ואנן לא מנעינן לה כדאמרי' איהו לא מערער אנן
ניקו ונערער,
חידושי הריטב"א מסכת גיטין דף ט עמוד א
אלמא דאי לא אמר תנו אין נותנין משום דחיישינן לזיוף
ואף על גב דטענתייהו דיתמי אינה אלא טענת שמא, אלא מהכא שמעינן דאין מגבין שום שטר
אלא א"כ הוא מקויים.
והא דלא חיישינן הכא גבי אשה לזיוף הכא טעמא אחרינא
הוא דאשה לאו ממונו של בעל, ועוד דאנן לא עבדינן בהכי מעשה היא היא שהולכת ונשאת
ואנן לא נערער עליה, אבל להוציא ממון בב"ד בשטר שאינו מקויים הא ודאי לא עבדינן
[ו]דכוותה הכא אם באה לגבות כתובתה בגט זה אמרינן לה ודאי תקיים גיטא,
הר"ן על הרי"ף מסכת גיטין דף ג עמוד א
ואין אלו ראיות דממתני' ליכא למגמר לפי שאין
אשה זו ממונו של בעל אלא ברשות עצמה היא להנשא ואנן לא מנעינן לה ועוד שמתוך חומר
שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלתה ונאמנת כענין מה שהאמינוה לומר מת בעלי.
[1] The
term יד עבד כיד רבו is ubiquitous in the Talmud. An עבד
כנעני is even more inherently
owned by his master than an עבד עברי because his מציאות belong to his master and he eats תרומה while an עבד
עברי does not. See Ran
Kiddushin daf 7a
[2] See
Rambam Hil. Rotzeach chap.2 hal.12
[3] See
Kiddushin 25b,26a
[4] See
Kiddushin 22b
[5] See
Kiddushin 2a,3a with commentaries. Chalipin for kiddushin is discussed and
explicitly rejected by the gemara.
[6] I.e.
Maaser Sheni
[7] Roshei
Yeshivos of Lithuania of the past century
[8] See
Bava Basra 42
[9] See
commentaries to Kiddushin 22b (Ran daf 8a on the Rif)
[10] See
Kiddushin 22b
[11] Ramban,
Rashba, and Ritvah to Kiddushin daf 2a,3a
[12] Kiddushin
6b
